פסק-דין בתיק ע"א 1281/04

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופטת ריבה ניב) מיום 14.12.03 (ת"א 46973/00), אשר דחה את תביעת המערערת להשבת מלוא התשלומים ששילמה למשיב בגין עבודת מדידה שביצע עבורה ברעננה, וקיבל באופן חלקי את התביעה שכנגד להשלמת התשלומים המגיעים למשיב בגין עבודות שביצע עבור המערערת ברעננה, באשדוד ובקריית אונו.

2.         הרקע

(א)        המערערת היא חברה העוסקת במיפוי ממוחשב ובמיפוי פוטוגרמטרי (מיפוי בעזרת תצלומי אוויר). הואיל ומתצלומי האוויר אפשר להסיק רק מידע חלקי, נדרשת המערערת לבצע השלמה וסקרי שדה באמצעות מודדים היוצאים לשטח. כך, מיפויים של קווי בזק, קווי חשמל ותשתיות רטובות, קרי- שוחות מים, ניקוז וביוב, נעשים גם הם באמצעות מדידה בשטח.

המשיב הוא מודד במקצועו, אשר בצע עבור המערערת עבודות מדידות קרקע מסוגים אחדים משנת 94' ואילך.

(ב)        ביולי 1997 קיבלה המערערת הזמנת עבודה מהחברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ (להלן:- " המזמינה"), לבצע מיפויים מסוגים אחדים למספר עיריות, לרבות עיריית רעננה. במסגרת העבודה נדרש מיפוי קרקעי לתשתיות רטובות. לשם ביצוע מיפויים אלה, נעזרה המערערת בשירותי המדידה של המשיב.

(ג)         המערערת טענה בתביעתה נגד המשיב כי בעבודתו ברעננה התגלו ליקויים במדידות מיקום וגבהים, שבעטיים נדרשו השלמות ותיקונים רבים. בנוסף, העבודה הלקויה של המשיב גרמה שעיריית רעננה לא אישרה את העבודה שסיפקה לה המערערת וזו האחרונה נאלצה להאריך תוקפה של ערבות ביצוע, בסך 100,000 ש"ח, שהפקידה בידי העירייה, וכן הפסידה תשלום בסכום זהה, אשר היתה אמורה לקבל. לפיכך, ביקשה המערערת השבה של מלוא התשלומים ששולמו למשיב עבור העבודה ברעננה.

(ד)        המשיב הגיש תביעה שכנגד, וטען כי סיכם עם המערערת שעבודתו לא תכלול מדידת גבהים בתשתיות הרטובות, וזוהי אף הסיבה בגינה הסכים לקבל רק 1500 ש"ח בצרוף מע"מ עבור כל ק"מ. לטענתו, הוא סיים את העבודה ברעננה ומסר את קבצי המחשב למערערת כבר באוקטובר 1998, ועד ל- 14.9.99 לא קיבל כל פניה בעניין זה. המשיב הוסיף וטען כי קיבל רק חלק מהתשלומים המגיעים לו בגין העבודות ברעננה, באשדוד, בנצרת ובקריית אונו, וכי על המערערת להשלים לו את שכר עבודתו, בהתאם למה שנקבע בין הצדדים.

עובר להגשת התביעה שכנגד הגיש המשיב תביעה בבית משפט השלום בנצרת, שבה תבע את השלמת שכרו בגין העבודה בנצרת בלבד. לפיכך, פסק הדין נושא הערעור שלפנינו לא עסק בפרויקט נצרת.

3.         פסק דינו של בית משפט קמא

(א)        באשר לשאלה האם כללה העבודה המוזמנת גם את ציון הגובה, דחה בית משפט השלום את טענת המשיב שמעולם לא סיפק את נתוני הגובה בקבצים. נקבע כי המשיב אכן התבקש למדוד גבהים ואף עשה כן, קרי- הקובץ שהמשיב מסר למערערת כלל גם את ציוני הגובה.

(ב)        בית משפט השלום המשיך ובחן את השאלה האם מדידת הגבהים הלקויה היתה בבחינת הפרה יסודית של החוזה. בית המשפט קבע כי הוכח שאמנם עבודת המשיב דרשה "מקצה שיפורים", אך לא בוצעה עבודה חלופית שלמה במקום זו של המשיב. כמו כן, גם אם סירבה המזמינה לשלם בגין העבודה, לא ברור כי הכשל הוא דווקא בעבודת המשיב. המשיב אינו קשור במישרין למזמינה, ולפיכך שכרו אינו נובע מאישורה של המזמינה.

לסיכום נקודה זו קבע בית המשפט כדלקמן:

"לפיכך, הנני דוחה את טענת התובעת [המערערת] כי הנתבע [המשיב] הפר את החוזה עמה הפרה המזכה אותה בהשבת מלוא הסכומים ששילמה בגין הפרויקט ברעננה, יהא שווים (השנוי במחלוקת) אשר יהא" (עמ' 14 לפסק הדין). 

אשר לתביעה שכנגד -

(ג)         בעניין פרויקט רעננה, דחה בית המשפט את טענת המערערת שיש לנכות 8% בגין עמלת המזמינה, מהטעם שתשלום הכספים למשיב לא בוצע מול הכספים שקיבלה המערערת, ובהתחשב בכך שהמערערת לא נהגה להפחית את העמלה האמורה בפרויקטים אחרים.

יצויין כי הצדדים לא העלו  על הכתב את ההסכמות המתייחסות למהות העבודה הנדרשת וגובה התשלום בגינה. בהיעדר הסכמים כתובים, הסתמכו הצדדים בטיעוניהם, על תמליל שיחה שנערכה בחודש אפריל 99' בין מנכ"ל המערערת, מר נרי גיאת, לבין המשיב ובנו, אשר הקליטו את השיחה (להלן:- "התמליל"). 

(ד)        בית המשפט קבע כי מהתמליל עולה שהצדדים הסכימו על 200,000 ש"ח בצירוף מע"מ כשכר עבודת המשיב בגין הפרויקט ברעננה, כאשר מסכום זה יש להפחית 20,000 ש"ח בצירוף מע"מ בגין העבודה שנעשתה על ידי המערערת לשם טיוב הנתונים. המשיב קיבל סכום של 170,820 ש"ח ולכן על המערערת לשלם לו סכום של 34,000 ש"ח בצירוף מע"מ. 

(ה)        בעניין פרויקט אשדוד, לגביו טען המשיב כי ביצע כקבלן משנה עבודות מדידה לרשת החשמל בהיקף של 7,866 דונם במחיר של 4 ש"ח בצירוף מע"מ לכל דונם, קבע בית המשפט כי התביעה שכנגד לוקה בחסר ואינה נתמכת בראיות - הן לגבי היקף השטחים שמדד הן לגבי טיב העבודה.

לבסוף קבע בית המשפט, בהתבסס על בדיקה מדגמית שערכה המערערת ועל עדותו של גיל לרנר, שנדרשו מספר סבבים כדי לתקן את המפות ששלח המשיב, כי המשיב זכאי רק ל-60% משכרו בגין פרויקט אשדוד, קרי- 14,725 ש"ח כולל מע"מ.